על גדר
על תייל דוקרן
יונה ויון
המו ברון.
עלה זית בפיהם
אל מול הרוח פניהם,
זה בזו נשקו כנפיהם,
בקול המו המייתם .
זוג יונים
מאושרים מאין כמותם.
בא עיט במעופו דרס
בדרכו הכל הרס.
אברתם שבר
לא השאיר דבר
ללא תקווה למחר.
הפילם לאדמה
החול כיסה דמם.
היון את החול מעליו ניער
הביט על היונה ,
באהבה עטפה .
בשיקשוק כנפיים
קינתו נשא לשמיים.
קם מנפילתו,
על גוזליו סוכך באברתו.
ניגב דמעתו
חרט בנוצתו.
בזאת השבועה
אם שבעים ושבעה
ניפול נָפוֹל
נקום כעוף החול..
בת ציון
ואומר לך בדמיך חיי
( יחזקאל ט”ז)