קרני חמה נאחזו בשכרון
על שמשת החלון.
באופק נאבקה חמה
בליל הנושף בעורפה.
נאבקה עד כי הקיזה דם
צבעה רקיע הרים וגבעות בארגמן.
הערב בא באפור גלימה,
הביא עמו כסות כוכבים לנחמה.
נאבקה מחצית גופה כוסה במים
את שרביט מלכותה
אחזה בקרניים.
כוכבים וירח פרשו
גלימתם באפור,
הדפו כדור השמש לאחור
עד כי נעלמה ,
נאסף היום
גווע עמה.
כוכבים זה אחר זה ביצבצו
בזוהר אורם נצצו.
ירח בחיוך עגול פנים
משחק במשחק זה אלפיי שנים.
בין ליל ויום
יפנה מקומו ,
עת הליל ידום.
החמה אי שם
תאגור שנית כוחה
ובוקר יום חדש
יזרח
ויאיר מעתה,
יבריח חשיכה יבריח העלטה.
בת ציון