Skip to content

קנאה

 עת בטרם היוולדי
עת ברחם אימי  נוצרתי
את הקנאה פגשתי
רגש כואב וחזק ידעתי.
תשעה חודשים חלקנו 
את מקומנו.
נדחקנו ,נלחצנו
התרוצצנו ברחם אמנו
עת חלפו להם תשעה חודשי הריון.
והנה נולדת ראשון.
ומיד הנך גונב את ההצגה.
נראה שלי אין מקום
בחלקת אלוהים הקטנה.
אך ידה הרכה של אימי
ליטפה גם את ברוכה היי.
בימי ילדותנו כולם סביבך
רעשו וגעשו.
היית בן יקיר
ואני אך תו קטן
בזה השיר.
אך אימנו עיגלה פינות חדות
השכילה את שנינו 
על דרך המלך לעלות.
הפכנו לחברים מאד טובים
הקנאה בינינו הפכה
לקנאת סופרים.
ההלצות היו רק לנו
שפה אחת ודברים
אחדים רק שלנו.
במקום קנאה
גשתי בגאווה.
היית מקור גאוותי,
חשבתיי כי תהיה
בכל מסכת חיי
הנה ללא עת 
אתה שוב מהרת
את עלבוני וכעסי
בי הבערת.
איך הרסת הכל 
אמרת לא משחקים.
אותי עזבת לצער ויגונים.
ממרחק הזמן והשנים
קינאתי במותך
התרככה וקהתה.
ידעתי כי בחייך הקצרים
כוסך רוויה היתה .
במסלול חיי כעת 
צועדת לבדי
יודעת גם יודעת 
אחי שאתה בעדי,
נמצא אי שם
מאמין ומבטיח.
אחות המשיכי הלאה 
גם למעני לעלות ולהצליח…


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *