Skip to content

צרובת מלחמה

חיפשתיך אחי

בהמיית הים בין שִברי גליו וחידותיו.
ביקשתי רזיו וסודותיו.
צרבו עיניי עִירפּלו הדמעות,
הים הוריד תקוות למצולות.

בהר וגיא בדיונות חול נברתי,
צרבו כפות ידיי
ומאום לא מצאתי.

ביער עבות חיפשתיך
שרטו צרבו קוץ ודרדר
בין עצי יער דוקרנים,
בדם נכתמו אלה ואורנים.

את סלעי הבזלת אבן על אבן הפכתי
פצעו דיממו כפות רגליי עד כי כשלתי.

שרי מלחמה שאלתי ובּיקשתי
נצרב גרוני וניחר
ראשי היה כסחרחר
ישראל ישראל קראתי!!!

שימך בשפתותיי צרב כנשיקת שרף
בנציצות אש עלה
ועל המזבח הכּל כַּלָה.

בין השמשות שדה קרב ראיתי
כּליי מלחמה ניצבים וצרובים,
כֹּל כּלִי משחית אל פניי מלחמה ערוך …
והנה הטנק מפויח וחרוך.

דמעתי לאיטה זלגה מלוחה ומרה
במאכלת אש על ליבי חרטה
ולנצח את שמך ישראל צרבה.

אחותך צרובת לכתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *