לעת ערביים
בשבירת קרניים
בדמדומים אחרונים
פני רקיע נצבעו
בגוונים רכים וענוגים
מעט נוגים..
זהוב רך עטף אחרוני שעות
כבראשית בין השמשות.
אדום צבע שמיים בארגמן
תכלת הפך לכחול עמוק ביד אמן.
בצבעי פסטל קו רקיע נעטף
בדמעה מלוחה הכל נשטף
אל מול האופק הרחוק
בין ערביים
בין שבירת קרניים.
בערוב היום
בשקיעת האהבות
בכאב האכזבות
בסתיו החיים
בחלוף הימים,
בשלכת אביבים
נגוזו חלומות העבר
חלום חדש ,
אל תקווה חָבַר…
סערה שָׁכְכָה
אדרת פוך עתה מכסה
ענוגה ורכה.
רוחות סתיו
בצליל ומנגינה ערבים
בזמר לאוהבים .
את מסע החיים
ראו השניים,
בדמדומי ערביים .
ברחש הים וגליו
סודות ורז צופנים ,
על מזח מתנפצים
מתמוססים
באלפיי רסיסים…
נצבעו
ימי הסתיו הקרים
בצבעי קשת רכים
בערוב ימים
לעת דמדומים…
הביטו
באהבה
כסנה בוער
לא כבתה…
עלי שלכת זהובים
אדמה מרפדים
ככתרי מלכות מעטרים..
אל מול שקיעה
בדממה ובשתיקה
נאסף היום בנשיקה.
בת ציון
גם בערוב ימים
יש טעם לחיים.
