נרקיס אהובתנו
חלפו שלושים יום
מיום לכתך
מבולבלים אבלים
עת כבה נרך.
לא מבינים כיצד ניתן להספידך..
איך לפתע המוות אותך קטף
ואותנו באבל כבד עטף. .
נרקיס אהובה מיום היוולדך
כפרח הנרקיס
כתר הונח על ראשך.
כמלכה התהלכת ביננו
כולנו ראינו את גדולתך
אך את רק חייכת בענוונותך.
פתחת לכל את דלתי ליבך.
כשמש השולחת
קרניים חמימות
כל קרן
בחוטי זהב שזורה
מליבך המאיר האירה
את חום אהבתך הקרינה..
השארת חותם בעולם
לאישך היקר גדליה לילדייך ולנכדייך,
היית עמוד תווך יציב ובטוח
גוננת מכל סערה ורוח…
בצדקה וחסד
באמונה דבקת.
האמנת ברוח האדם
כי זה כל האדם.
במורשת אבות הלכת
בדרכם, נתיבך סללת.
את חייך בנית על יסודות איתנים
ביתכם פתוח לכל במאור פנים.
הנה לפנינו
נצבים החגים
בלעדייך יהיו נוגים.
כסאך ישאר מיותום
אך רוחך תהי שורה
על כולם.
שבת חג ומועד
אשר
עטפת בקדושה,
לא ישבתו כנר התמיד
שולחנך ימשיך להאיר
גם בעתיד..
שמך נרקיס
שם נרדף
לחיוך אהבה ונתינה אין סופית.
כחותם על ליבנו לעד
תהי חקוקה..
נרקיס שלנו האהובה..
אסיים במילות השיר
של מוטי המר
רקמה אנושית:
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו…
בכאב בת ציון
