נרקיס אהובה
יקרה
פרח ריחני שלנו.
באתי אל המילים
בבקשה להספידך
לתאר דמותך וגדולתך.
המילים ברחו הסתתרו
מיאנו
לכתוב מילה והספד
על ההפסד
על זה המספד,
זה לא הזמן ולא העת
לכרוך את שמך
ולהספידך.
בחיינו בעולמינו נרקיס
את לכולנו היית בסיס.
כתמרור בהכוונה
הצבת קרקע מוצקה ואיתנה.
בלכתך רעדה האדמה,
שמיים האפילו
חיוך פנייך
וזיו ענייך הסתירו.
נרקיס שלנו
מיום היוולדך
הושם כתר על ראשך.
את העולם חיבקת
מנדיבותך ומטובך נתת.
עתה נשארנו בביצה
אובדי עצה…
על השנים שבך זכינו
הדור שבו חיית בנינו.
יקרא דור של נרקיס.
דור שבזכותך
יש הצדקה לקיומנו.
בנית עמודי תווך איתנים
למשפחה וידידים
עטופים באהבה צדקה
וגמילות חסדים.
ילדייך ונכדייך
הם
פרחייך.
את ואישך היקר גדליה
שיבדל לחיים טובים.
טיפחתם
גן פורח,
ביתכים פתוח
לכל נצרך לכל אורח…
כנרות זכרון באלפים
לזכרך יפרחו פרחים
שדות מכוסים
בנרקיסים.
בתום ימי שבעה ומספד
נשמע קול מהדהד,
עטף יגון צערי
בקולו של הנביא
נחמו נחמו עמי..
בקריאת נחמה
על שבר ליבנו
לעד תהי בזכרוננו,
ובלב כל אשה ואיש.
נוחי בשלום על משכבך
פרח חן שלנו
נרקיס…
עטופה ביגון
בת ציון.
