במובלעת הסורית
מקום נפילתו של אחי.
מזרעת בית ג’אן
הן מבטי לא נגע בגבולך.
מזרעת בית ג’אן כשרף
שורף שמך.
מעולם לא דרשנו
שלמי שלומך.
על אדמתך נפל גיבורנו
ולא קם.
ארורה את האדמה כי ספגת הדם.
הלכך נועדת מימי בראשית?
ארורה היי מראשית
ועד אחרית.
ארורה את האדמה
כי עליך אבדו כל מלחמה.
קול ברמה נשמע
בכי נהי ואין נחמה
כדוד על גלבוע תהי קללתך.
אל טל ואל מטר
לא תצמיחי תבואתך.
תמר ותאנה
לא יפרשו כפם,
עצי זית לא יתנו שמנם,
בוסתנים לא יתנו ריחם,
ענבי כרמים לא יתנו יינם,
לא יצמחו בך שיחים
ועצי נופים.
כי על כן היית לשדה בוכים.
את ארץ ,
חרמון וגולן כמזבח היית
עלייך הוקרב קורבן.
ביום זעם דין ומשפט,
לא העמדת דום ירח
וליל לא נבעת.
החמה כתמול שלשום זרחה
ומקומה לא נפקד.
על גיבורים לא סוככת
בחופת עננים .
זרועתייך לא היו כחוף מבטחים.
מחלב גיבורים.
מדם חללים נספגו
עפר ורגבים.
אש ותמרות עשן
עלו והיו לעבים.
ארור שמך כי מעביר
רטט וחלחלה.
איכה היית שדה קטל
ביום קרב ומלחמה.
קולות קרב נדמו
בשקט ודממה.
מעתה ועד עולם
היי לאות ולסימן,
היי לקללה ולדראון עולם.
הד יעלה ויענה מההרים.
הצבי ישראל על במותיך
חלל
איך נפלו גיבורים..
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלֵי אֵשׁ רִיחֲפוּ.
מְאוֹרוֹת כָּבוּ
אֵפֶר וּרְגָבִים מְדַמְּכֶם רָווּ.
אִיוְושַׁת הָרוּחַ קוֹלָהּ בַּשְּׂבָרִים
מְסַפֶּרֶת אֶת שֶׁבֶר יוֹם הַכִּיפּוּרִים.
עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים
בְּמַזְרֵעַת בֵּית גֵּ’אָן בְּעֵמֶק הַבּוֹכִים
בת ציון
