לו בן לי היה אמרה
הגבירה .
לו בן היה להביא לך
אישי במתנה.
אני תשורתי לך אך בנות
תפילותיי אינן נענות.
על מזבח חופתנו
כאחד הקורבנות הוקרב אבי
אמור אישי, מה אתן ומה לך אביא?
בקרבי אליך אך אהבת לבבי.
אתה בן יורש תרצה
לכבוד ולהדר,
בן לעתיד ולקדיש המחר.
בוא רעי נטכס עצה
ונמצא מוצא.
לא אשקוט ולא אנוח
גם אם ימים אני חוצה.
כך אמרה הגבירה ונפשה מרה
קום לך לך והבא עלי צרה.
גם אם הבן יולד מאשה זרה,
על כבודי אמחל ,ולך סליחה וכפרה.
הביט בה אשה דניאל וכה אמר
להיות אישך זו זכות,
לראשה רצה לקשור זרים
וכל כתרי מלכות.
כשבצרתה הביטה,
ידעה נפל דבר בישראל,
שותפה היא לגורלה
להביא בן לאשה דניאל.
באותו יום ארץ ושמים בבכים עמדו,
לא הבינו מה שאוזנם שמעו.
וכה אמרה הגבירה
בואי כלה בת ואחות,
בואי לך כי אהובה את עד מאוד.
לא ידעה קנאה
ולא ידעה שנאה זאת הנאווה
אך אמת ואהבה היו את לבבה.
מקץ ירחים בן נולד.
העולם אמר שירה סולו סולו המסילה.
מאמהות גאה הייתה
איש לה לא ידמה
מול קורבנה מי לה ישווה.
לא ידעה ולא ניבאה
כי ניתן לה כפקדון
בכ”ג לחיו בא האסון.
עד מותה נפשה ביסורים גברה
בכתה בכיה גדולה ומרה.
אויה לגורלי ואוי לשברי,
כי לא חזיתי את גודל אסוני.
הן בן לנו היה ,
בן לאישי ואדוני.
זהו סיפור מופלא
של הקרבה וגבורה,
על נפש אצילה
וחכמה הדורה.
זאת אמנו רחל בת עזריה.
אמנו כל מעשייך מאירים ומזהירים.
מלאכים עומדים חיילים חיילים,
לצד בנך ישראל,
לך מריעים ומצדיעים.
בקול אדיר אשת חיל וקדיש לך משמיעים.