שיר הרוח, מילים בת ציון בכר, לחן וביצוע רובי ראובני
כשאמרו נעדר היקום כולו דמם ציפור לא צייצה.
כשאמרו נעדר שאלתי מי מצחק בי בזאת העלטה?
כשאמרו נעדר המילה בחלל התגלגלה רועמת,
צופנת בתוכה מעט תקווה ,אך גם אימה מאיימת.
כשאמרו נעדר חיפשתיך במשחקי ילדותי,
אומר אחת שתיים שלוש ומצאתיך ידידי.
כשאמרו נעדר בדרכי עפר חיפשתיך בין צבאות וחילות,
במכונת המלחמה ובין טנקים שרופים עד מאוד.
שרי מלחמה שאלתי וביקשתי,
אימרו איה אחי? הנה חיפשתי ולא מצאתי.
החי הוא ביום קרב וערבו, או כמלכים נפל על חרבו?
אם בשביו יושב ואליי ישוב מדרך ארוכה?
אחכה גם אחכה ימים ושנים שבעים ושבעה.
היש תקווה ביום סגריר לקשת בענן,
או שהכל שחור ואין תקווה ללבן.
כשזעקו הנה נפל חלל,אל תחכי ליום המחר.
לפתע הקול בי נדם, הכל לרסיסים נשבר.
בכאב השתיקה זלגה לה דמעה חמה,
כי אבדה עצה אבדה תקווה ואין נחמה.
שראל הוכרז כנעדר כארבעה חודשים
עד שהוכרז כחלל.
ימים של תקווה ויאוש.
בגעגועים וכאב מיני ים ראש בת-ציון