יפתי והיה אם נדמה
ששכחנו תסלחי.
והיה כי בגד זכרוננו
תמחלי.
כי הכל בנדמה
והכל במשחק
הכל קיים ודבר
לא נשכח.
את היית הנאווה
בבנות בית אבי.
אל מול דמותך
מר מאד כאבי.
אט אט פתחנו
תיבת זכרונות
כבמטה קסמים
דמותך עולה כמו באגדות.
עור וגידים קורמת
הביטו בי את אומרת
הנה את אחותנו היפה בנשים
הלב דואב
מערגה וכיסופים.
תלתליך היפים על פנייך
גולשים
וקולך מתגלגל כקול פעמונים.
אך למכאובך שבו
היית אפופה
לא היה מזור ותרופה.
כשדמותך מתרחקת
ונמוגה
כפרידה מלטפת ידך הענוגה.
ולוחשת הנה המפתח
לא לאבד ולא לשכוח
את תיבת הזכרונות
תמיד לפתוח.
לוחשים אנו
אל מול דמותה
האפופה בהילה
אשת חיל
לך רבה תהילה…