הימים ימי סגר
אין יוצא ואין בא
מד’ אמות החדר.
רוח נוּגָה מֵנַשֶבֶת,
בחוץ מגיפה מאיימת.
אינה נושֹאת פנים
לאיש או אישה,
אינה חסה על קשִיש או קשִישָה.
רחובות ריקים מאדם.
קול צהלת ילדים בגנים נדם.
תפילתנו חרישית בדד ספוּנִים,
בתי תפילה ומדרש נעולים.
לא נשמע קול תלמודם וּנעימתם,
לא נשמע קול נגינתם.
במסכות, פנים עטורים
חיבוק או מגע אסורים.
רוח שֹאי תפילתנו למרחוק,
בין נחלים ושדות שטופי אור
הביאי לכל דווי ומכאוב מזור.
עוד יבואו ימים של תקווה
רחובות ירעשו בּרִינָה
יִשַמַע שֹחוק ילדים מכל פינה.
באמונה שיבואו ימים טובים
בת ציון