קריאה מספר יחזקאל דודי ניסים
חזון העצמות היבשות
היתה עלי יד ה’ ויוציאני ברוח ה’
ויניחני בתוך הבקעה
והיא מלאה עצמות
והעבירני עליהם סביב סביב
והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאד……
בתוך קִברם
חשבו כי זה סופם.
מארץ החיים נגזרו
אין תקווה לאחריתם
פרחה נשמתם.
עצמות יבשו
תקוות אבדו.
יחזקאל הנביא מַחַזֶה חַזָה
לא חלום חַלַם ולא הַזָה.
רוח ה’ אותו נשֹאה
אל מקום עין אדם לא חזתה.
בִּקְעָה בעצמות זרועה ביורדי דוּמָה.
יבשות עד מאוד ללא תקומה.
שלד על פני שלד
התחיינה על פני הַחֵלֶד.?
בן אדם התחיינה עצמות האלה.?
אתה ה’ בידייך להחיות,
עושה נפלאות ופלא.
אתה ידעת
יוצר כל בשר
מפיח רוּח בֵּאַפָם
מחיה מתים בהגיע שעתם.
בן בּוּזי יחזקאל
זו הנבואה מפי האל.
מה סודה ומה בָּה הרז?
מה גלוי בָּה וּמֶה גַנַז.?
ֹשפְחָה על המים
ראתה ניסיי שמיים,
קריעת ים סוף
נערמו מים.
לא חזה כזאת
יחזקאל בן בּוּזִי הכהן
בבקעה בין הערביים.
.
ציווה על העצמות ,
קרבו עצם אל עצמו
עצם לעצם .. חַבְרוּ….
גידים ועור קרמו.
בש”סה גידים ובר”מח אברים
יצאו מקברים.
אשרי נביא ראה וחזה
נרעשה אדמה רטט אחזה .
כהן ונביא כאומן במחשבת
ציווה את הרוח הנושבת,
מארבע קצוות בואי רוח
פחי באפם הרוח
עד כי תחי נשמתם,
ותִכּוֹן תקומתם.
באה הרוח ברוך ליטפה
באוזנם שיר ערשֹ לחשה.
עורו עורו שיר דַבֵּרוּ
הגיעה עת תחיה
זמרו לאל בהודיה.
הרוחות ברוחם נשפו
בעצמות אשר יבשו.
והנה עם רב נצב לפניו
כזוהר הרקיע מאירות פניו.
השכל ודעת
גם אם יבשו עצמותכים,
לא אבדה תקוותכים.
תבנו את ארצם השוממה
תשובו לנחלתכם זקופי קומה.
זהו חזון לדור דור
בחשיכה ללא אור
בחזון מראה ותמונה
רק ברוח
האמונה
התקווה טמונה.
חזון העצמות.
התגשם באודים המוצלים
הקַמוּ מתוך הַאֵפֶר.
כנבואת הנביא יחזקאל
לא קצרה יד האל
חזו בתקומת ישראל.
בת ציון
