באבחת חרב
הפך מיום קדוש
ליום זכרון
ביציאתו ונפילתו של אחי ישראל
במלחמה הארורה
כל חיי אקונן ואנציח את זכרו.
יוֹם כִּפּוּר התשל”ד
בַּדִּין שֶׁל מַעְלָה
בַּמִּשְׁפָּט יוֹם
הַדִּין
נֶחֱרָץ הַדִּין.
מַלְאָכִים נֶחְפָּזִים
בּוֹרְרִים בְּסוֹד וּבְרָזִים
בֵּין חֲגוֹר לְטַלִּית
נגזרה הגזירה
בְּיוֹם צוֹם וְתַעֲנִית.
אָחִי
בְּעֵינֶיךָ לֹא רָאִיתִי פִּגְעֵי מִלְחָמָה.
בְּמַבָּטְךָ רָאִיתִי שְׂדוֹת חִטָּה מְלֵאִים בְּקָמָה .
רָאִיתִי אֶת הַסְּתָו כְּדַרְכּוֹ נִצָּב
בִּפְרִיחַת הֶחָצָב.
עוֹלָם וּמְלָאוֹ בְּךָ מָלֵא,
עוֹטֵף עָטוּף בְּהִלָּה
אֵיתָן, מָלֵא תְּהִלָּה.
שְׁנֵינוּ יַחְדָּו צוֹעֲדִים
בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ בָּזֶה הַמַּסְלוּל
עַל הַר אוֹ, בְּמִדְרוֹן תְּלוּל.
מְנִיפַת שָׁלוֹם וְשֶׁלְּוָוָהּ
פְּרוּשָׂה מֵעָלֵינוּ
בְּהִירִים וּבוֹרְקִים הָיוּ שָׁמֵינוּ.
עוֹלָמֵנוּ נִרְאֶה מַבְטִיחַ לְלֹא חֲשָׁשׁוֹת.
עד כי….
בִּנְעִילָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
קוֹלֵךְ בְּרוֹךְ נִשְׁמָע
כְּאוֹמֵר תְּפִלַּת שְׁמַע.
דַּרְכִּי אָצָה.
יוֹם דִּין וְיוֹם פְּקֻדָּה
בְּצַו עֶלְיוֹן וּבְצַו אֻמָּה
אֵצֵא לְמִלְחָמָה.
אִם הָיִיתִי לְעַטְּפֵךְ כְּטַלִּית
רְחוּמָה
לְהָאִיר דַּרְכְּךָ כַּאֲלֻמָּה.
אִם אֶת דַּרְכְּךָ רִפַּדְתִּי
בִּשְׁתֵּי יָדַיי ,
לֶאֱחֹז בְּךָ בְּחָזְקָה
בִּמְקוֹם מֶרְכְּבוֹת שִׁרְיוֹן
לְעַטְּפֵך בְּאַהֲבָתִי בְּאוֹן.
מַלְאָכִים בְּחִיל וּרְעָדָה
נֶחְפְּזוּ,
בְּטַלִּית טְבוּלָה בַּדָּם אָחֲזוּ
הַכֵּר נָא…..
אָב זָקֵן יָדָיו פָּרַשׂ לַמְּרוֹמִים,
שָׁקְעָה חַמָּה בְּדִמְדּוּמִים,
בְּעֵת נְעִילָה
לְקוֹל תְּפִלָּה
לֹא נִמְצְאָה כַּפָּרָה וּמְחִילָה.
בְּקוֹל אַזְעָקָה עוֹלָה וְיוֹרְדָהּ
זְכוּת יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן לֹא עָמְדָה.
ובִּי…..
נוֹתְרוּ אַבְנֵי זִכָּרוֹן כְּמַצֵּבוֹת
אֶל מוּל
כִּפּוּרִים לְלֹא כַּפָּרוֹת.
מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים
בְּכַנְפֵיהֶם בַּקְּדֻשָּׁה נָשְׂאוּ
טַלִּיתוֹת מִגּוֹאֲלוֹת
אֲשֶׁר מִדָּם נָטְפוּ,
ובָרַחֲמִים אוֹתְךָ
אֲחִי יִשְׂרָאֵל
עָטְפוּ.
ומיום תשל”ד
בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים
כָּל יְמֵי כִּפּוּרִים
חַיֵּי בְּזִכְרוֹן דְּמוּתְךָ שְׁזוּרִים.
לְזִכְרְךָ וּלְזֵכֶר נוֹפְלֵי יוֹם כִּפּוּרִים
לְעוֹלָם אֲחוֹתְךָ
בַּת צִיּוֹן
—