והיה כי נדמה
אותך אני רואה.
והיה לי נדמה
שזה אתה וזו דמותך.
הלב אינו משלים
הלב כואב
ובנדמה ישחק.
הנה דמות מהלכת ברחוב
אותה בלורית אותה קומה
יפה נוף.
אחריו אהלך
כספינה הנשברת
אלי חוף.
צועדת כמשחק אור וצל
עוד רגע קט אתקרב
הנה רק לאחוז.
זה בזרעות זו
נפול ונחבק.
לא נשאל מה?
ולא נשאל האיך?
העיקר שאנו יחדיו נהלך.
מתקרבת הלב הולם בחוזקה.
לפתע מסתובב ההלך
הנה האשליה נמוגה.
מביט בזרות
מה לך אישה
מה רצונך?
הקול חוזר שואל ועונה.
ממלמלת נבוכה
סליחה ולי היה נדמה.
כך ממשיכה בדרכי
לא אדע אנה אפנה.
הנה אחי זהו משחק
של אושר קט.
כי הלב מאוד כואב
ובנדמה ישחק.
אחותך בת ציון