בשדה בוכים זה
עומדים אנו מולך.
אנדרטה ואבן דוממת.
אולי תדברי
אולי תספרי
הבשורה וקולות הבאת מאחי??
את עומדת וניבטת בדממה
אין לך תשובה
ואין לך נחמה.
בגאווה נושאת שמות שמות
חרותים גיבורי מלחמה.
נוגעים ביד רוטטת
בשמות הנופלים
שורות שורות של חילים.
עומדים ובוכים
על הורינו שאבדו ביגונם.
אל מול השכול
וחורבן עולמם.
נספר לך על אבא
דניאל צדיק תמים
כשננעלו שערי הרחמים
ביום המר והנמהר
מלחמת יום כיפורים.
קיבל עליו צידוק הדין
לא הרהר ולא כפר
רק כדוד בשעתו זעק
” בני בני מי יתן תחתיך” אמר.
אמנו רחל לא היה לה מנחם
ימיה בבכי תמרורים
ועינייה מקור דמעה.
ואני אחי
מיום לכתך עולמי חרב בעדי
חולפים עונות שנה
שנה אחר שנה
מיום ששמים וארץ רעדו
שרשראות הטנק אבדו
מצפה לשובך
הלא לא נדברנו
ולא נפרדנו
היינו באמצע שירת חיינו
חפצנו יחדיו לבנות את עולמנו.
באוזניי עדיין צליל חלילך מהדהד.
החליל שמור מיותם מחכה
אולי תפתיע ונגונך תשמיע.
נשבעים אנו
כי לעולם לנצח אחי
סיפורי גבורתך נספר לבנינו
ובנותינו מדור לדור
ישראל נלחם בגבורה
ותפארת
נפל ברמת הגולן על אבן
הבזלת..