אָדָם
חַפֵּשׂ אֶת הַר נְבוֹ
עֲלֵה עֲלֵה
ואֵלָיו תָּבוֹא.
לֹא רָחוֹק הוּא מִמְּךָ
קָרוֹב לְלִבְּךָ.
בֵּין גְּבָעוֹת וְהֵרִים
נִצָּב הַר הָעֲבָרִים
עֲלֵה עֲלֵה
לְלֹא חֲשָׁשׁ שָׁם תְּגַלֶּה.
בְּעָנְיְךָ הַחַדּוֹת
מִכְמַנִּים וְסוֹדוֹת.
מַהֵר נְבוֹ
תַּבִּיט לַבָּאוֹת.
הַשֶּׁקֶף עַל האֶרֶץ
הַפְּרוּשָׂה לְרַגְלֶיךָ
הָרוּחַ תְּלַטֵּף פָּנֶיךָ
תִּלְחַשׁ בְּאָזְנֶיךָ
תְּגַלֶּה בְּסוֹד וְרָזִים
מֵעֵבֶר לְאַלּוֹנִים וַאֲרָזִים
מֵעֵבֶר לַנְּהָרוֹת וְיָמִים
וּמִצּוֹקִים נִשְׂגָּבִים
בין עָנָן וְעָבִים.
תִּרְאֶה
בְּעֵינֵי רוּחַ
תִּדְאֶה
בְּכַנְפֵי רוּחַ .
אֶת הָאֹפֶק הָרָחוֹק,
כְּנָבִיא הָרוֹאֶה אֶת הַבָּאוֹת
תֶּחֱזֶה בְּאֶרֶץ הַהַבְטָחוֹת.
אֶרֶץ דְּבַשׁ וְחָלָב
נוֹטֶפֶת
בְּכַרְמֵי
תִּירוֹשׁ וְגֶפֶן נֶעֱטֶפֶת.
אֵלֶיהָ תְּכַנֵּס לְלֹא חַת
לְלֹא פַּחַד.
זוֹ הַדֶּרֶךְ
זֶה הַנָּתִיב הַסָּלוּל מִפַּעַם
הַשַּׁעַר
לְאֶרֶץ כְּנַעַן…..
בַּת צִיּוֹן