דודי עזרא לפני התיבה כשליח ציבור
קרא בתורה בנביאים בקולו סילסל בטעמים,במלוא הדרו עטוף בתכלת טליתו.
דודי דודי צח ואדום
דגול מרבבה
עיניו כאבני ספיר
כפני מלאך פניו
לכל מאיר
על פניו נהרה שפוכה
בחכמתו היתה אפופה
ריתק בפיוט ובשיר,
תלמיד חכם כביר.
ירא אלוקים
נר לרגליו היו
התנ”ך תלמוד הלכות ופוסקים.
כרב הנהיג קהילתו
עטף את כולם באהבתו.
כתרים רבים עיטרו ראשו
שוחט ומוהל
בכל עת זמין
חבל על דאבדין .
בבית הכנסת
לפני התיבה עבר.
קרא כש”ץ בתורה ובנביאים,
בקולו סילסל בטעמים
במלוא הדרו
עטוף בתכלת טליתו.
סביבו ישבו התקבצו
זקן צעיר וטף
מתורתו רוו ,
את דבריו בשקיקה גמעו.
טיבל בפתגמים
דברי חכמים.
בסיפו
רים
ומעשיות.
כבמאי וכשחקן על במה
עיצב דמוית המון
העולות על כל דמיון.
סיפורים מצחיקים
ליקטם מהחיים
בצחוק ובהיתולים
כביין ושיכר טבולים .
ריתק סביבו כסביב מדורה
בשיחת חולין או משנה סדורה.
כעובד אדמה
אחז את ומזמרה
בקטיף ובבציר
ובאיסוף חציר.
עופות ולולים
בעסוקיו היו כלולים.
רחמה רעיתו תבדל לחיים,
היתה
עזר כנגדו
יד ימינו.
יחדיו בנו בית בנו הקן,
בנותיהם ובניהם חונכו
בנתיב סבא הרב יצחק הזקן.
לתורה ועבודה
לאהבת הארץ
אשר כאש בדמם יוקדת
בצבא להגנת המולדת.
דודי עזרא
דגול מרבבה
הדרך לנו סלללת
נלך בנתיבה,
במותך ליבנו דווה
בלכתך נרך לא כבה.
לעד יזרח ויאיר
ככחול עיניך
עיני ספיר.
מתגעגעת בת ציון