פיוט לשבועות אמון יום זה מאת דוד בקודה בקולם של דודי ניסים זצ”ל ודודי צלח יבל”א
מגילת רות מתורגמת לארמית בקולם של דודי ניסים זצ”ל ודודי צלח יבל”א
קריאה מספר יחזקאל דודי ניסים
דודי ניסים בקריאת שירת דבורה
אי שם בכורדיסטן באַרְבִּל הרחוקה
בבית הרב יצחק והרבנית מרים.
ניסי ניסים
נולד הבן ניסים.
עת היוולדו
הואר החדר באורו
השמים זהרו בזוהרו.
זרח האיר כוכב
תינוק זה יביא שמחה רבה אחריו.
לגדולות נועד
לכך יועד.
כך אמרו אמו ואביו,
וכל החוגגים סביב,
במועד זה עת האביב.
לקול מצהלות
ניסים ונפלאות
בתפילתם התפללו
לילד זה פִּלְּלוּ
גדל עטוף באהבה
כוכבו האיר
היה כלפיד מאיר.
ינק מֵחָלָב אימו,
כי כל אדם
נברא בצלמו,
על כן יש לכבדו ,
להיזהר בכבודו.
תחת כנפי אביו ואדרתו
למד תלמודו משנתו תורתו .
כבור סוד שאינו מאבד טיפה
בעודו עלם בין עלמים
הוסמך כרב מוסמך כגדול הרבנים.
מוהל ,שוחט ומקדש קידושין.
מחנך ומורה .העמיד תלמידים
רבים לתלמוד בבית מדרשו
אשר הלכו לאורו.
כשתילים וׇנֶטַע,
לִמְּדָם אלפא ביתא.
משנה ותלמוד תורה
ועל פניו השכינה שורה.
בקול ערב חֻנָן הנער
קולו נתן בזמירות
ופיוטים נשכחים
בהם הפיח נשמה חיים חדשים.
בבית תפילה
בקריאת התורה
קהל מתפללים ריתק
בסלסולים
בקולו קול פעמונים.
תקע בשופר בתרועה ובשברים
נפשות הרטיט
בימים הנוראים.
ובחיו כאיש נאור
הרחיב דעת לידע רחב.
את כתבי צ’רצ’יל כה אהב
קרא בהם בשקיקה
בעיניו היו כדבר מתיקה.
באהבת הארץ היה עטוף
זימר את שבחיה
על הרריה ושדותיה ,
חונן את עפרה.
בהרי הגליל בנה ביתו
עם חביבה רעייתו.
ובנותיהם הדגולות
שותפות.
בעשיה בלול ,במטעים
ובנטיעות .
ביתם פתוח לרווחה
כל אורח
התקבל בברכה.
התענגו ממטעמי חביבה הרעיה
כל תבשיל טוּבָּלּ באהבתה.
בחביבותה ובנדיבותה.
ביתם בית ועד לחכמים
פתוח כל הימים.
מקום לקנות הַשְּׂכֶּל ודעת
ממעיין החוכמה נובעת.
רגלו שנפגמה
בעשיתו לא פגמה .
מקומו לא נפקד
בשחרית מנחה ערבית
שבת ומועד,
לא נכשל לא מעד.
סביב שולחנם
זמירות שבת וחג
עוברים מדור לדור
כנגינת מצלתיים וכינור.
פִּיֵּיט בלהט פיוט מבית אבא
כתפילה.
באמון בכל מילה.
“אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה אַדְמַת קֹדֶשׁ טִבֶּרְיָה
נָעֲמָה יְשִׁיבָתָהּ גַּם טוֹבָה רְאִיָּתָהּ
יָם כִּנֶּרֶת חוֹמָתָהּ שָׁמָּה הָעִיר בְּנוּיָה
יְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם….”
תרגם מארמית
פרשיות תורה ונביאים
וברגש קרא
המגילות לקהל המאמינים.
דודי בשיר ומזמור
שר שירי ערגה למולדת.
אל מולדתי הבאת אותי
על ים גלים וקצף.
בשירה עֲרֵבָה
סביב השולחן כולם ביחד
בשמחה כי פקד ה’ את פינת ציון הנידחת.
ולנו הילדים גייס ללא היסוס את הסוס
עגלה עם סוסה עד גדותיה עמוסה.
ישבנו על החציר
בידינו המושכות נתן
ולנו היה שיר זה כמתן.
דודי דודי
חבל על דאבדין
ולא יהיה שני כמותו.
נפל כוכב בלכתו
השאיר לנו לעד
את מורשתו.
אם
ליד ביתם תעברו
היטב האזינו
למשמע אוזניכם לא תאמינו.
קירות הבית
מנבכי העבר
ניגון ותפילה משמעים
עטוף בגעגועים.
בגעגועים בת ציון