ברלין מחנה השמדה זקסנהוזן
ניצבים
בדומיה דקה
עטופים בשתיקה,
נאמר בחרדת קודש
בחיל וברעדה
יתגדל ויתקדש שמי רבא.
אל מול גווילים שרופים
עשן משרפות אפופים.
היתמר העשן עלה עד כסא הכבוד,
ביקש דרש את דמם השפוך
של הרוגי מלכות כקורבן נסוך.
איש אישה מעולל ועד יונק,
תפילתם נשאה הרוח
היו כאבק וכיום אשר יפוח.
ארץ ושמיים רעשו
נהרות וימים געשו.
מלאך המוות רוחו ריחפה
ללא רחם.
למרמס היו פניי תבל ללא מנחם.
עומדים על מחננו
בגאון נושאים את דגל מדינתנו.
שבר אל שבר נאחה
נשבעים כי לעולם זאת לא נחזה.
אתם יורדיי דומיה
מצאו מנוח לנפשכם הדוויה.
לא ישכח זכריכם
כלפיד יעבור מדור לדור
יהיה עמוד האש
המוביל לאור.
בת ציון.
—
