בראשית נבראו
שמיים וארץ.
ובשישי את האדם
בצלמו בצלם.
השכול והכאב נבראו
בהשקט ובאלם.
לא היה להם מקום
בששת ימי הבריאה.
עם נבט הזריעה
ויפעת הפריחה.
בכל מעשיו ראה
כי טוב הוא.
שכול וכאב שיכים
לתוהו ובוהו.
עת מגן עדן גורשו
אדם וחווה,
תום ותמימות
ביקום נדם.
שכול וכאב שלטו בתבל
בהרצח בנם הבל.
הארץ זעקה מרה
קשה מנשוא היה צערה.
אור ששת ימי בראשית
נגנז
על זה המעשה
המר והנחפז.
עולם ומלואו נבראו
בששת ימי המעשה
את הדישון הכבשה והשה.
עת למוות ולשכול
בשם קרא,
נפגם נזר הבריאה
בראשית ברא…
בת ציון