הייתי לבדי ודרכי אבדה לי ובאת, באת לי בזמן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי דברים שרואים משם לא רואים מכאן
במפתיע בשנת תשע”ז
איש גלילי גבה קומה הופיע
ושמו בועז.
ללא חת, לכל מכשול ומרחק בז.
והאיש בועז נעים הליכות
ומעשיו נאים,
חותמו נתן כדרך המלכים.
האיש העז והאיתן
סגור ליבו פתח
אהבתו הייתה כמתן.
ברוך ועדנה זרה מזור
צוהר פתח לקרן אור.
סלל נתיב וגם משעול
בהבטחה כי מחר יפציע אור.
האהבה היא דבר נפלא
עד אין סוף היא
כתכול השמיים
לנפש מחייה כמים.
אם רגע חשוך ללא תקווה
מחר יפציע האור יאיר החשיכה.
לפעמים חשוך לפעמים מואר,
האמן ביום המחר.
הנה העדות הנה החותם
כי המסע הזה לא תם.
בת ציון