Skip to content

ארבעה בנים בהגדה

    אַרְבָּעָה בָּנִים
    כְּשָׁנָה בְּשָׁנָה נִצָּבִים
    לֹא קָפְצָה עֲלֵיהֶם הַזִּקְנָה,
    בַּהֲבָנָה כִּי לְכָל אֶחָד נִתְּנָה הַבִּינָה.
    זֶה בָּזֶה דָּחֲקוּ
    זֶה אֶל זֶה נִדְחֲקוּ ..
    כָּל אֶחָד בָּרֹאשׁ הַתּוֹר רָצָה לַעֲמֹד
    לוֹ יְחַלְּקוּ השֶׁבַח
    לוֹ יחַלְּקוּ כבוֹד.

    אֲנִי הֶחָכָם אָמַר
    בַּעַל הַזָּקָן
    בְּהַגֵּד חָכָם.
    כְּעֵד אֲסַפֵּר בָּעֵדוּת
    עַל עַם שֶׁיָּצָא מֵעַבְדוּת .
    מָה הַסִּפּוּר
    שָׁאֲלוּ כֻּלָּם בְּפֶה פָּעוּר.
    עָנָה הֶחָכָם
    אֶת הַהַגָּדָה קִרְאוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹפָהּ
    כָּל אֶחָד מִכֶּם מְזֻמָּן
    עַד אֵין מְפַטְּרִין
    אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן,
    יוּבְנוּ בְּאֶחָד
    כָּל הַקֻּשְׁיוֹת
    וְגַם אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת.
    אַתָּה הָרָשָׁע הַיּוֹשֵׁב לְצִדִּי
    לֵךְ וּלְמַד
    אַל תְּלַגְלֵג וְאֶל תִּצְחַק.
    בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵל אֶת הָעָם גָּאַל
    אַתָּה לֹא הָיִיתָ נִגְאָל.

    הָרָשָׁע כְּדֶרֶךְ רָשָׁע
    בִּצְחוֹק טָבוּל בְּרִשְׁעָה.
    עַל מָה הַמְּהוּמָה
    מִי נִגְאַל וּמִי נוֹשַׁע
    אֲנִי לֹא מַכִּיר הַסִּפּוּר
    וְאֵין לִי חֵלֶק בְּזֶה הַדִּבּוּר.
    זוֹ לֹא עֲבוֹדָתִי
    צָחַק בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל.
    עֹרְפּוֹ הִפְנָה
    בְּרִשְׁעָהּ שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה.

    בְּנֵיהֶם עָמַד הַתָּם ,
    אֶת נְאוּמוֹ בְּהִסּוּס נָתַן.
    אֲנִי, אֲנִי מַאֲמִין
    לְכָל הֵגֶּד מַאֲזִין.
    קֻשְׁיוֹת שׁוֹאֵל וּמְחַכִּים
    לֹא פֶּתִי רַק תָּם
    כָּךְ אֶת נְאוּמוֹ חָתַם..

    שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל
    עָמַד כֻּלּוֹ מְבֻלְבָּל
    וְלֹא יָדַע מָה לִשְׁאֹל.
    וְנַפְשׁוֹ חֲלוּשָׁה
    עַל מָה
    הַמְּהוּמָה סְבִיבוֹ
    הִפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ הַשַּׁלְוָה.
    הִבִּיט בּוֹ הֶחָכָם
    בַּעַל הַזָּקָן הַלָּבָן,
    תַּקְשִׁיב תַּקְשִׁיב
    יֵשׁ לִי סִפּוּר עָתִיק
    סִפֵּר אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם.
    בְּחֹזֶק יָד הוֹצֵאנוּ
    וְלָעָם לָקַחְנוּ.
    הַתָּם
    פַּעַר בְּתִמְהוֹן הָעֵינַיִם.
    הִרְגִּישׁ כִּי הֶחְכִּים לְפֶתַע שִׁבְעָתַיִם.

    לְאַחַר דִּין וּדְבָרִים
    שעֲרָם סרקוּ,
    בִּגְדֵיהֶם גִּהֲצוּ
    ולַהַגָּדָה נִכְנְסוּ.
    בִּגְוָנִים מְיֻחָדִים אוֹתָהּ צבְעוֹ.
    שָׁתוּ אַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן ,
    לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם..

    אַרְבָּעָה בָּנִים בְּהַגָּדָה

    אַרְבָּעָה בָּנִים
    כְּשָׁנָה בְּשָׁנָה נִצָּבִים
    לֹא קָפְצָה עֲלֵיהֶם הַזִּקְנָה,
    בַּהֲבָנָה כִּי לְכָל אֶחָד נִתְּנָה הַבִּינָה.
    זֶה בָּזֶה דָּחֲקוּ
    זֶה אֶל זֶה נִדְחֲקוּ ..
    כָּל אֶחָד בָּרֹאשׁ הַתּוֹר רָצָה לַעֲמֹד
    לוֹ יְחַלְּקוּ השֶׁבַח
    לוֹ יחַלְּקוּ כבוֹד.

    אֲנִי הֶחָכָם אָמַר
    בַּעַל הַזָּקָן
    בְּהַגֵּד חָכָם.
    כְּעֵד אֲסַפֵּר בָּעֵדוּת
    עַל עַם שֶׁיָּצָא מֵעַבְדוּת .
    מָה הַסִּפּוּר
    שָׁאֲלוּ כֻּלָּם בְּפֶה פָּעוּר.
    עָנָה הֶחָכָם
    אֶת הַהַגָּדָה קִרְאוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹפָהּ
    כָּל אֶחָד מִכֶּם מְזֻמָּן
    עַד אֵין מְפַטְּרִין
    אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן,
    יוּבְנוּ בְּאֶחָד
    כָּל הַקֻּשְׁיוֹת
    וְגַם אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת.
    אַתָּה הָרָשָׁע הַיּוֹשֵׁב לְצִדִּי
    לֵךְ וּלְמַד
    אַל תְּלַגְלֵג וְאֶל תִּצְחַק.
    בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵל אֶת הָעָם גָּאַל
    אַתָּה לֹא הָיִיתָ נִגְאָל.

    הָרָשָׁע כְּדֶרֶךְ רָשָׁע
    בִּצְחוֹק טָבוּל בְּרִשְׁעָה.
    עַל מָה הַמְּהוּמָה
    מִי נִגְאַל וּמִי נוֹשַׁע
    אֲנִי לֹא מַכִּיר הַסִּפּוּר
    וְאֵין לִי חֵלֶק בְּזֶה הַדִּבּוּר.
    זוֹ לֹא עֲבוֹדָתִי
    צָחַק בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל.
    עֹרְפּוֹ הִפְנָה
    בְּרִשְׁעָהּ שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה.

    בְּנֵיהֶם עָמַד הַתָּם ,
    אֶת נְאוּמוֹ בְּהִסּוּס נָתַן.
    אֲנִי, אֲנִי מַאֲמִין
    לְכָל הֵגֶּד מַאֲזִין.
    קֻשְׁיוֹת שׁוֹאֵל וּמְחַכִּים
    לֹא פֶּתִי רַק תָּם
    כָּךְ אֶת נְאוּמוֹ חָתַם..

    שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל
    עָמַד כֻּלּוֹ מְבֻלְבָּל
    וְלֹא יָדַע מָה לִשְׁאֹל.
    וְנַפְשׁוֹ חֲלוּשָׁה
    עַל מָה
    הַמְּהוּמָה סְבִיבוֹ
    הִפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ הַשַּׁלְוָה.
    הִבִּיט בּוֹ הֶחָכָם
    בַּעַל הַזָּקָן הַלָּבָן,
    תַּקְשִׁיב תַּקְשִׁיב
    יֵשׁ לִי סִפּוּר עָתִיק
    סִפֵּר אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם.
    בְּחֹזֶק יָד הוֹצֵאנוּ
    וְלָעָם לָקַחְנוּ.
    הַתָּם
    פַּעַר בְּתִמְהוֹן הָעֵינַיִם.
    הִרְגִּישׁ כִּי הֶחְכִּים לְפֶתַע שִׁבְעָתַיִם.

    לְאַחַר דִּין וּדְבָרִים
    שעֲרָם סרקוּ,
    בִּגְדֵיהֶם גִּהֲצוּ
    ולַהַגָּדָה נִכְנְסוּ.
    בִּגְוָנִים מְיֻחָדִים אוֹתָהּ צבְעוֹ.
    שָׁתוּ אַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן ,
    לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם..

    בַּת צִיּוֹן

    בַּת צִיּוֹן

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *