אבוי למלך כי אבד כתרו
אבוי למלך שחרב ארמונו
אבוי למלך שנעזב לנפשו
לעת זקנתו בערוב יומו.
חילו לשדה קרב יצא ולא שב.
אבד כתרו חרבה ממלכתו
בדד ישב.
פשט בגדי מלכות
לבש בגדי אבל ובכות.
כי יד אלוקים עליו כבדה
חלום נגוז תקווה אבדה.
אנחתו הייתה קרה
זעקתו הייתה מרה.
ראשו בן כתפיו שח כי רב שברו.
ליל ליום הפך ,אוי לגורלו.
עייף המלך עייף עד מאד
כי רב תאניה ואניה.
עייף המלך
נפשו בקש על חורבן
ועזובת הקריה.
נרדם המלך פקד פקודתו בשתיקה.
נרדם המלך בט’ באב
במיתת נשיקה.
על נהרות שבו ובכו עם ישראל
על נהרות שבו ובכו על האב דניאל.
על חורבן המקדשים
בכי ונהי שאו.
על חורבן בית דניאל
אפר ושק חגרו.
איכה ישבה בדד העיר רבתי עם.
איכה ישבה בדד
כי זה המלך נפל ולא קם.
אבי דניאל נפטר בט’ באב
עם נפילת בנו ישראל
חרב עולמו.
אבי מורי ורבי
יהיה זכרך ברוך.
בהרכנת ראש בת ציון