Skip to content

לנצח אחי

  מזרעת בית ג’אן

      במובלעת הסורית מקום נפילתו של אחי.      מזרעת בית ג’אןהן מבטי לא נגע בגבולך.מזרעת בית ג’אן כשרףשורף שמך.מעולם לא דרשנושלמי שלומך.על אדמתך נפל גיבורנוולא קם.ארורה את האדמה… Read More »  מזרעת בית ג’אן

    עקידה

      פרשת וירא העקידה אמנו שרה  בת תשעים לעת בּלוֹתָה , שלושה מלאכים באו לחלותה.. כעת חיה ולשרה בן איך וכיצד? חיוּת ברחמי אֵין. מהוּ הנס… Read More »עקידה

      הנעקד

        ישראל אחי יחידישמו נשא ברטט ובדממהנעקד על האדמה . העצים ואש הכנת,אייל בתמורתו לא שלחת.תפילות אם ואב אשר נשאו תחינתם לא שמעת.העקידה מוצתה עד תומה,נותרנו… Read More »הנעקד

        בית אבי

          בחלומי הנה בית אבי עומד על תילו הנה הרחוב חצר הבית ושבילו. חומת אבן מקיפה סביב עצי הדר בלבלובם ועץ התפוח באביב. ריצפת הבית כמרבד… Read More »בית אבי

          איכה ט’ באב

            אבוי למלך כי אבד כתרו אבוי למלך שחרב ארמונו אבוי למלך שנעזב לנפשו לעת זקנתו בערוב יומו. חילו לשדה קרב יצא ולא שב. אבד כתרו… Read More »איכה ט’ באב

             השמש נסדקה

                תשעה באב יום פטירתו של אבי ומורי  דניאל בן חנה וישראל .   אבי דניאל בתשעה באב עם לכתך,       גם השמש נסדקה.      מאור גדול בדמדומים כבה אורך.את פשר… Read More » השמש נסדקה

              כיסא מיותם

                יום פטירתו של אבי ומורי דניאלאשר איבד את היקר מכל את אחי ישראל במלחמה הארורה. כִּסְּאוֹ שֶׁל אֲחִי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְיַד כִּסֵּא אָבִי.אֵיכָה יָשַׁב… Read More »כיסא מיותם

                אבי עמוד ענן

                  דניאל אבי כעמוד ענן צחור ולבן, בצדקתו נאמן לפני המחנה ניצב מאיר כנרות חצב. חסד וצדקה עטורים בחייו כחוטי זהב שזורים. מאכלת העקידה נופפה שנית… Read More »אבי עמוד ענן

                  לו בן היה

                    לו בן לי היה אמרההגבירה .לו בן היה להביא לךאישי במתנה.אני תשורתי לך אך בנותתפילותיי אינן נענות.על מזבח חופתנוכאחד הקורבנות הוקרב אביאמור אישי, מה אתן… Read More »לו בן היה

                    קינתה של אמנו רחל

                      תרבות המקוננות לא קימת כיום בחברה המערבית.
                      תפקיד המקוננות היה להעצים את אירועי האבל כמו השבעה.
                      הן תיארו בשירה את דמותו של המת והאובדן הנורא עם לכתו.
                      קינתה של אימנו רחל כפי שקוננה על ישראל אחי, תורגמה מארמית.