בת ציון בכר נפתלי

איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו"( איכה פרק ב') בקו האופק שקטו המיםראש… Read More »מים סוערים

חיפשתיך אחי בהמיית הים בין שִברי גליו וחידותיו. ביקשתי רזיו וסודותיו. צרבו עיניי עִירפּלו הדמעות, הים הוריד תקוות למצולות. בהר וגיא בדיונות חול נברתי, צרבו… Read More »צרובת מלחמה

דניאל אבי כעמוד ענן צחור ולבן, בצדקתו נאמן לפני המחנה ניצב מאיר כנרות חצב. חסד וצדקה עטורים בחייו כחוטי זהב שזורים. מאכלת העקידה נופפה שנית… Read More »אבי עמוד ענן

אזכור בחום קיץ ובשרב. עת ירעים הרעם ויבריק ברק. אזכור מזריחה עד שקיעת חמה. כי אין מנוס אין נחמה. אזכור בניגון ישן ובניגון חדש. במזמורי… Read More »אזכור

אָחִי אָחִי אֶמֶשׁ הוֹפָעַת בַּחֲלוֹמִי כְּמוֹ פַּעַם יָפֶה תָּמִיר וְחַיְכָנִי צָעַדְנוּ זֶה לְצַד זוֹ לִבִּי גַּעַשׁ מִשִּׂמְחָה, עַצְבוּת וּשְׁכוֹל מָחָה. אָחִי אֶמֶשׁ הוֹפָעַת בַּחֲלוֹמִי טִיַּלְנוּ… Read More »אחי בחלומי

אָחִי אָחִי אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים. לָאוֹר הַזִּכְרוֹנוֹת הוֹלֶכֶת אֲנִי בְּנָתִיב הַזִּכְרוֹנוֹת. אוֹחֶזֶת בָּהֶם בְּעֹז הוֹלֶכֶת שָׁנִים מֵחֲשַׁשׁ פֶּן הַזִּכָּרוֹן יָגֹז. בְּגַלִּים הַגּוֹעֲשִׁים בְּסַעֲרַת חַיֵּי נֶאֱחֶזֶת,… Read More »אחי לאור הזכרונות

אבוי למלך כי אבד כתרו אבוי למלך שחרב ארמונו אבוי למלך שנעזב לנפשו לעת זקנתו בערוב יומו. חילו לשדה קרב יצא ולא שב. אבד כתרו… Read More »איכה ט' באב

אִמִּי יָעֵל בְּשִׁיר עַרְשֵׂךְ אוֹתִי עִרְסַלְתָּ, בִּזְרוֹעֲתַיִךְ אוֹתִי עָטַפְתָּ, בְּנֹעַם נְגוּנַיִךְ לִי הִנְעַמְתָּ. בְּמַגָּעֵךְ הָרַךְ עַל שְׁגִיאוֹתַי סָלַחְתָּ מָחֲלַת. בְּלִבֵּךְ אוֹתִי נָצַרְתְּ. בַּכְּחוֹל ענייך וּבִצְחוֹקְךָ… Read More »עולם ומלואו חסר (אימי יעל)

ה' בניסן יום פטירת אמנו הגדולה רחל. סִפּוּר יְסֻפַּר עַל גְּבִירָה לֹא בְּדָיָה וְלֹא אַגָּדָה. אִמֵּנוּ רָחֵל, אִמֵּנוּ הַגְּדוֹלָה. מֵהַחַיִּים גְּדוֹלָה בְּמַעֲשֶׂיהָ דְּגוּלָה עֲנָקִית רוּחַ… Read More »אימנו רחל (בת עזריה)

תרבות המקוננות לא קימת כיום בחברה המערבית.
תפקיד המקוננות היה להעצים את אירועי האבל כמו השבעה.
הן תיארו בשירה את דמותו של המת והאובדן הנורא עם לכתו.
קינתה של אימנו רחל כפי שקוננה על ישראל אחי, תורגמה מארמית.