Skip to content

אדמת קודש טבריה

    אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה

    אַדְמַת

    קודש

    טְבֶרְיָה.

     אֶ-עְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה

    אַדְמַת  קודש

     טְבֶרְיָה..

     נָעֲמָה יְשִׁיבָתָהּ

    גַּם טוֹבָה רְאִיָּתָהּ

    יָם כִּנֶּרת

    חוֹמָתָּה

    שָׁם הָעִיר הַבְּנוּיָה.

     אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה

    אַדְמַת

     קודש טְבֶרְיָה.

    יְשָׁרִים  בליבותם   ,

    נָחוּ – על משכובותם.

    בְּתוֹכָהּ  קיברתם

    כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה..

     אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה

    אַדְמַת  

    קודש דֶּרֶךְ הָהָר יִתְבּוֹנָן

    קֶבֶר רַבָּן יוֹחָנָן

    בֶּן זַכַּאי שָׁם יִתְלוֹנָן.

    יָחִיד בְּדוֹרוֹ הָיָה .

     וַחֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים

    צַדִּיקִים וַחֲסִידִים

    מִזָּהָב נֶחְמָדִים

    מוֹנֶה שִׁיִּבְחַן הָיָה.

     רֹאשׁ הָהָר שָׁם מַצֵּבָה

    קֶבֶר רַבִּי עֲקִיבָא,

    עִמּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה

    אֶלֶף תַּלְמִידַיָּא.

     אַשְׁרֵי הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו

    לִרְאוֹת שָׁם נֶגֶד פָּנָיו.

    רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו

    יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה..

     הַר גָּבוֹהַּ וְרָם ,

    עַל

    הוּקַם עָלָיו מִמַּעַל.

    רַבִּי מֵאִיר הוּא בַּעַל

    אוֹתִיּוֹת וְתִמְהַיָּא,

     רַבִּי יוֹחָנָן חָנָה שָׁם

    יַחַד עִם רַב הוּנָא.

    וְעִמָּהֶם רַב כָּהֲנָא

    וְגַם רַבִּי יִרְמִיָה.

     נִקְבַּר בְּתוֹכָהּ טָמוּן

    רַבִּי מֹשֶׁה בַּר מַיְמוֹן

    הוּא מְפָרֵשׁ דַּת אָמוֹן

    וְרַב עַל כָּל חַכִּימַיָּא.

     בְּרָם זָכוּר לְטוֹבָה

    הָרַב נֵיהוּ רַבָּא,

    עֵץ חַיִּים שַׂר הַצָּבָא

    מִמִּשְׁפַּחַת אַבּוּלׇעַפְיָה.

     נֵזֶר קֹודֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ

    אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ

    מִפִּיו תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ

    מִצַּפְרָא וְעַד

      פַּנׇיָה.

     חֲסִין יָהּ אֵין כָּמוֹהוּ

    אִישׁ אֱלֹהִים  קדוש

    הוּא

    בְּהֶבֶל רוּחַ פִּיהוּ

    רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ.

     חִדֵּשׁ הָעִיר שִׁכְלְלָהּ

    חוֹמָתָהּ וְגַם חֵילָהּ.

    בֵּית מִדְרָשׁוֹ כִּלְכְּלָהּ

    כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הָיָה.

     זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִחְיֶה

    בְּקִנְיַן הַגּוּף יִהְיֶה,

    בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תִּהְיֶה

    קַלָּה וְגַם בְּזוּיָה.

    קוֹל זִמְרַת 

    רָנַנִי.

    אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹנַי

    יִהְיוּ לִפְנֵי אֲדֹנָי,

    כְּמוֹ סֹלֶת נְקִיָּה.

    אֶ-עְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה

    אַדְמַת

     קודש

    טְבֶרְיָה.

    אֶל אַדְמַת

    קודש  טְבֶרְיָה

    עַל כְּנַף עֲנָנֵי שְׁמַיָּה,

    סַבָּא יִצְחָק עַז אָמוּן,

    בְּעִמְקֵי עֲפָרָהּ טָמוּן… 

    מילים  

    לְרַבִּי דָוִד בֶּן אַהֲרֹן.

    תוספת שלי בסוף הפיוט. 

    לסבא יצחק אשר  בחר להיטמן באדמתה

    .

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *