הַתְּמוּנָה שֶׁבַּקִּיר מַבִּיטָה בִּי.
הַכֹּל חָלַף,
עָבָר, הוֹוֶה עָתִיד נִשְׁטְף.
קוֹל וּצְחוֹק נָדַמּוּ,
שִׂיחַ וְדִבּוּר נֶאֱלָמוּ,
חִבּוּק וּמַגָּע נֶעֶלְמוּ.
לְלֹא חַיּוּת וְחַיִּים,
לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים.
כֹּל כָּךְ שׁוֹנֶה,
כֹּל כָּךְ מְשֻׁנֶּה.
הַתְּמוּנָה שֶׁבַּקִּיר,
מַבָּטָ חוֹדֵר בעיניים
מְגַלָּה טֶפַח
וּמְכַסָּה טְפָחַיִם.
הַתְּמוּנָה שֶׁבַּקִּיר
נִצֶּבֶת, לֹא נָעָה,
מִלַּיְלָה וְעַד אוֹר יאיר.
הַתְּמוּנָה שֶׁבַּקִּיר,
לָעַד תִּהְיִי נִצֶּבֶת,
אֵינָךְ יוֹצֵאת מִן הַמִּסְגֶּרֶת.
במַבָּטֵךְ
עַצְבוּת הָעוֹלָם חוֹבֶקֶת.
תְּמוּנָה, תְּמוּנָה,
לֹא סְתָם תְּמוּנָה
טמונים בך
גַעְגּוּעַ וזיכרון
כשי ודורון
בזִּכָּרוֹן מֵּאִיר,
הַמַּשְׁאִיר אוֹתְךָ לְעוֹלָם
כתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר.
