שְׁבִיל וָדֶרֶךְ

שְׁבִיל וָדֶרֶךְ
נִמְרְחוּ בַּדָּם.
הַפּוֹסֵעַ לְאָרְכָּם
יִשְׁמַע קוֹלוֹת יֶרִי מִלְחָמָה,
זַעֲקַת הַדָּם
הַנִּטְמָע בָּאֲדָמָה.

מֵאֲנוּ חוֹל וְעָפָר
לִסְפֹּג דַּם עֶלֶם וְעַלְמָה.
רַק אֶמֶשׁ
רִקְּדוּ גַּרְגִּירֵי הַחוֹל
לְכָל זֶמֶר וּמָחוֹל.
עַתָּה נִצְבְּעוּ בְּדָם,
זֶמֶר וְשִׁיר –
קוֹלָם נָדַם..

בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ
מְכוֹנִית שְׂרוּפָה
נִצֶּבֶת כְּעֵדָה,
בִּבְכִי, בְּצַעַר אֲפוּפָה.
  כִּכְבָרָה מְנֻקֶּבֶת.
אָבְדָה הַדֶּרֶךְ
בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ.
קוֹלוֹת דָּמִים,
דַּם עֲלוּמִים –
אֵין נְחוּמִים.
 פָּרָשָׁה אַדֶּרֶת שְׁחֹרָה
 כמְגוֹנֶנֶת,
  בשִׁיר קִינָה
מְקוֹנֶנֶת.

עָמַד אִילָן חָרוּךְ
מִגֶּזַע עַד אָמִיר,
קולו מבכי שָׁבִיר
אָפוּף  בשחור פִּיחַ ,
    נצב כְּגִלְעָד
 את העֲלוּמִים יַנְצִיחַ.
בֵּין עֲנָפָיו
פָּרְשׂוּ כָּנָף –
לֹא יְקַנְּנוּ עוֹד
צִפּוֹרֵי שִׁיר.
עֵת  הָאַזְעָקָה זַעֲקָה 
וְהַיּוֹם
הִשְׁחִיר..