דניאל אבי כעמוד ענן
צחור ולבן,
בצדקתו נאמן
לפני המחנה ניצב
מאיר כנרות חצב.
חסד וצדקה עטורים
בחייו כחוטי זהב שזורים.
מאכלת העקידה
נופפה שנית באימה,
לא תם רעבונה
העקֵידָה לנצח תִיקֹוד,
המאכלת לא תשקוט.
באמוּנתוֹ דבק ללא תהייה.
אויה תַאַנִיה ואַנִיה.
בחודש אב בתשיעי בּוֹ
בדממָה דַקָה,
את טליתו כתכשיט עַדָה.
בקינה קוֹנֵן את שיר ערשֹו,
עֵת פּתיל חיו כּבָה בשנתו.
כּך בּדרְכּוֹ, שַזָר בּיום זה את משנתו.
כּוסתָה חמָה עטפה עלטָה,
שר המוות נַשַק עֵת היום נטָה.
שמיים מדמע נטפוּ,
עֵת המלאכים בּחן וַחֵסֶד אותו עטפוּ.
קול זעקָה נשמע ברמָה
על שבר דניאל בּכתָה אמא אדמָה.
בּכו לזה האיש עֹוקר הרִים,
אִמרו הקדיש,
קדשהוּ בּדברים ומאמרִים.
אֵיכָה ישבנו בּּדד.
בּבכִיה מרה על חורבּן דְבִיר ומקדשִ,
יום זה לזכרך יקודש.
אבי אבי
דניאל האב
עלית
עם רכב ישראל ופרשיו
בתשעה באב.
בת ציון.