ליורדים ברינה
העוזבים את המדינה
ארץ ארץ
הוי ארצי מולדתי.
אחד הרואה בה מקלט לעם היהודי
ארץ ההבטחות .
האחר רואה בה
ארץ ככל הארצות..
האחד רואה בה
ארץ נהדרת
אין לו ארץ אחרת .
חלב זבדה
ומתוק מאד דיבשה.
הרריה נחושת
ועצביה ברזל
אל אל ישראל….
אחר רואה את הגלות כמזהרת.
בארצות נכר,
סביב סיר הבשר
כעלה בשלכת עזב נשר…
האחד רואה בין גרגיריה
את דם נופליה ,
בשבועת אמונים
בשבועת הדמים
ברית כרותה לו לעולמים…
האחר ישכח את ימינו ,
וירושלים לא תהי על ראש שמחתו….
האחר
שורשיו חשופים לא עמקו,
כל רוח קלה שיברו עקרו .
ליבו סט מהמזרח
נושא ליבו לסוף מערב…
האחד
יבנה בתים
יטע עצים
יבצור בכרמים.
באמונה כי זו ארצו
תבנית נוף מולדתו,
זוהי זהותו.
זוהי ארצו.
והאחר
שיברה הרוח את רוחו,
ברח מעמו ומארצו,
לא עמד במבחן
נס על נפשו..
והאחד
בליבו פנימה
נפש יהודי בו הומיה,
אל ירושלים
בארץ ציון
יחיה בה בגאון
באהבה לארצי ארץ ציון.
בת ציון
