פנחס פנחס
קנא קִנא לא חס.
פנחס בן אלעזר נכד לאהרון
גדול הכוהנים.
זמרי בן סלוא
קרא תֵיגַר על משה נביא הנביאים.
שם שמים חילל
באמירה ניאף וקילל.
בת מדיינים היא ציפורה
ומה תורתך כי נלך לאורה.
ואתה זמרי בן סלוא
כיצד נפלת במלכודת
כה קוטבי ונבזי,
בעזות ובכזב עם בת כּוֹזְבִּי.
בפתח האוהל חטאת במעשה זימה
העם ראו חזו באימה .
בפתח האוהל
קַנֹא קִנַא פנחס
ברומח הרגו,
אין תקווה לאחריתו.
אוי לך זמרי נשיא לבית שמעון
על זה החטא על זה עוון.
פנחס בן אלעזר
קיבלת את אות השלום
את הרע ביערת
שם שמיים קידשת.
שני קצוות בין חילול וקדושה ,
חילול ללא בושה
כל קודש לרגלי המחלל הם למרמס .
מנגד הַמֵקַדֵש וקדוּשָה
את הרע מבעיר כפנחס.
השכל ודעת
.