בציור: יהודה נותן את מטהו לתמר,
כאחד מן הערבונות שמסר לה
עד לשליחת גדי העזים שהבטיח לה כאתנן.
יְהוּדָה
מֵאֵשֶׁת חֵיקוֹ בַּת שׁוּעַ
מַהוּ שְׁמָהּ? לֹא יָדוּעַ.
נוֹלְדוּ בָּנִים שְׁלוֹשָׁה,
עֵר,אוֹנָן וְשֶׁלָּהּ
עֵר לְאִשָּׁה לָקַח אֶת תָּמָר
וִימוֹת עֵר בִּדְמִי יָמָיו
אוֹנֵן לֹא הֵקִים זֶרַע תַּחְתָּיו .
גַּם הוּא נֶאֱסַף אֶל עַמָּיו.
שׁוּבִי לְבֵית אָבִיךְ הָאַלְמָנָה תָּמָר
עַד כִּי יִגְדַּל שֶׁלָּהּ
זֹאת הַסִּבָּה זֹאת הָעִלָּה.
דִּבַּרְתִּי וְהַבְטָחָתִי בָּזֹאת הַמִּלָּה.
מֵתָה גַּם בַּת שׁוּעַ
אֲשֶׁר שְׁמָהּ לֹא יָדוּעַ.
תָּמָר חִכְּתָה כִּי יָבוֹא גֹּאֲלָה
תָּסִיר אַדַּרְתָּהּ
יִתְּמוּ יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ.
יְהוּדָה גּוּר אַרְיֵה
מַעֲשֶׂיךָ בְּתָמָר לֹא נָאֶה.
עַל הַבְטָחָה שֶׁלֹּא קִיַּמְתָּ,
מְכַלָּתְךָ תָּמָר אֶת בִּנך שֵלָה מָנַעְתָּ.
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה,
לִהְיוֹת אֵם מַלְכוּת זֶה הָיָה יְעוּדָה.
בְּעֶלְבּוֹנָהּ הַסִּירָה בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ
יָשְׁבָה עַל דֶּרֶךְ פֶּתַח עֵינַיִם
לִיהוּדָה חִכְּתָה בֶּן עַרְבַּיִם.
וְהוּא חָשְׁבָה לקְדֵשָה
אֵלֶיהָ נִגַּשׁ לְלֹא חֲשָׁשׁ לְלֹא בּוּשָׁה.
בִּקֵּשׁ לָתֵת גְּדִי עִזִּים כּאֵתְנַן.
בִּקְּשָׁה מַטֵּהוּ פְּתִילוֹ וְחוֹתָמוֹ לאוֹת וּלְסִימָן.
שָׁמַע כִּי זָנְתָה כַּלָּתוֹ
בִּקֵּשׁ לשּרפה בַּחֲמָתוֹ.
שָׁלְחָה לוֹ מַטֵּהוּ פְּתִילוֹ וְחוֹתָמוֹ,
לָזֶה אֲנִי הָרָה אָמְרָה תָּמָר,
צְדָקָה מִמֶּנִּי מִיָּד אָמַר.
תְּאוֹמִים יַלְדָּה
רַנְנוּ שָׁמַיִם גִּילִי אֵרֶץ
זַרַח זֵרַח וּפַרַץ פֵרֶץ.
תָּמָר רָאָה הָאֵל אֶת דִּמְעָתְךָ הַמְּלוּחָה,
נוֹלַד אֲבִי אֲבוֹת הַמְּלוּכָה.
הַשֵּׂכֶל וְדַעַת
מוֹצָא פִּיךָ שְׁמֹר
הַבְטָחָתְךָ קַיֵּם
אֶת קַרְנְךָ הָרָם.
בת ציון
בציור: תמר ההרה מראה ליהודה
את הערבונות שמסר לה