ניסים יקירי
מחכה אני מחלון לחלון
עומדת מצפה בפתח הדלת
לבואך מיחלת
למה בוששו צעדיך
האם התעכבה דרכיך?
מלאכתך לא תמה
עד הנה
בראשית עודנה.
הזמן אבוד אתה לא כאן
הולכת בדרכי איני יודעת לאן.
אתה העזר כנגדי אנא עזור
הבא למכאוב זה מרפא ומזור.
שבת ומועד צבועים היו
בשלל גוונים כקשת בענן
נותרו אפורים ללא זוהר וגוון.
שמש וירח חפנו זוהרם
לקו בליקוי מאורות
האפילה אפילה על אורם.
שחו כתפיי מכובד הצער
כטליה אבודה
מתפללת לניחומים
כי יפתח שער.
תמיד בליבי
בת ציון בטי שלך.
—
