בלכתך

בלכתך דבר מה
בי נדם ומת.
בלכתך עולמי פשט כסות
כשלכת השקד.
מחוגי השעון נעים קדימה
אל חלל מנוכר.
הקולות סביב
צלילם זר ומוזר.
העולם ממשיך
לנוע סביב צירו.
אך עולמי שינה כיוון
נדם שירו.
פני תבל כתמיד
צומחים צמחים
חיים מבעבעים.
ארץ לא רעשה
גם לא השמיים
ושבעת הרקיעים.
השמחה זרה לי
בי לא נוגעת,
יד נעלמה בצבעים
נוגים את עולמי צובעת.
העולם שלנו שכה זרח
האפיל צבעיו שינה.
זמר ושיר
צלילהם היו קינה.
רוח זרה ומוזרה
בו נושבת.
אף צבא השמיים
אורם כבה שתיקתם כואבת.
כפס כסף בוהקת השתיקה,
לכאב ולעצב סוד ממתיקה.
עצוב עולמי כעץ
שענפיו גדומים
כואב ומבכה
מזריחת השמש
עד דמדומים.
מוות וחיים בגופי מתרפקים
כגלי הים עלי חוף מתנפצים…..

אחותך
בת ציון