ארבעה בנים
כשנה בשנה נצבים
לא קפצה עליהם הזקנה,
בהבנה כי לכל אחד ניתנה הבינה.
זה בזה דחקו
זה אל זה נדחקו ..
כל אחד בראש התור רצה לעמוד
לו יחלקו שבח וכבוד.
אני החכם אמר
בעל הזקן
בהגד חכם.
כעד אספר בעדות
על עם שיצא מעבדות .
מה הסיפור?
שאלו כולם בפה פעור.
ענה החכם
את ההגדה קיראו מתחילה ועד סופה
כל אחד מכם מזומן
עד אין מפטרין
אחר הפסח אפיקומן,
יובנו באחד
כל הקושיות
וגם את עשרת המכות.
אתה הרשע היושב לצידי
לך ולמד
אל תלגלג ואל תצחק.
בשעה שהאל את העם גאל
אתה לא היית נגאל.
הרשע כדרך רשע
בצחוק טבול ברשעה.
על מה המהומה
מי נגאל ומי נושע
אני לא מכיר הסיפור
ואין לי חלק בזה הדיבור.
זו לא עבודתי
צחק בצחוק מתגלגל.
עורפו הפנה
ברשעה שאין לה תקנה.
בניהם עמד התם
את נאומו בהסוס נתן
אני אני מאמין
לכל הגד מאזין
קושיות שואל ומחכים
לא פתי רק תם
כך את נאומו חתם..
שאינו יודע לשאול
עמד כולו מבולבל
ולא ידע מה לשאול.
ונפשו חלושה
על מה
המהומה סביבו
הפריעו את מנוחתו השלווה.
הביט בו החכם
בעל הזקן הלבן
תקשיב תקשיב
יש לי סיפור עתיק
סיפר את סיפור יציאת מצרים.
בחוזק יד הוצאנו
ולעם לקחנו
התם
פער בתמהון העיניים.
הרגיש כי החכים לפתע שבעתיים.
לאחר דין ודברים
שיערם סירקו
בגדיהם גיהצו
ולהגדה נכנסו
בגוונים מיוחדים אותה צבעו
שתו ארבע כוסות יין
הקישו לחיים
עד לשנה הבאה בירושלים..
בת ציון