אֹהֶל נִשָּׂא בָּרוּחַ

אֶת אֹהֳלִי
בקֶשֶׁר אֵיתָן בַּעֲבוֹתוֹת קָשַׁרְתִּי
הַקֶּשֶׁר בַּלּוּלָאוֹת כָּרַכְתִּי,
בִּיתֵדוֹת אוֹתוֹ חִזַּקְתִּי.
לֹא תַּתִּירוֹ רוּחַ נוֹשֶׁבֶת
לֹא יָכְלָה בשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת.
קָשַׁרְתִּי אָזַקְתִּי כִּי לֹא יְפָרֵם לָעַד,
הַגּוֹרָל
בִּצְחוֹק פָּרוּעַ עַל כָּךְ לַעַג..

בָּאָה מִּלָּה כְּחֶרֶב חַדָּה,
בִּסְעָרָה
הַיְּתֵדוֹת שָׁבְרָה
לְלֹא רַחֵם ,
לֹא חָסָה
בִּמְחִי הַכֹּל הָרְסָה.
נָשְׁפָה כרוח בעַב וְעָנָן
פָּרְמָה הַקֶּשֶׁר בְּיַד אָמָּן..

פִּזְּרָה
חֲבָלִים עֲבֻתִּים
סִיבִים וחוּטִים,
פָּרְמָה שְׁתִי וָעֵרֶב
בְּאִבְחַת חֶרֶב.

הָאֵשׁ כִּלְּתָה
בְּעָשָׁן הֶעֶלְתָה.
מְפֻיָּחִים חֲפוּיִים
יְרִיעוֹת כָּאֲבוּ
עִם הָרוּחוֹת נִשְׁאֲבוּ.
מֵאָחוֹר מֵיתָר וְיָתֵד
נוֹתְרוּ כְּגַלְעֵד.

לְהֵיכָן נָדַד הָאֹהֶל??
תְּשׁוּבָה וּמַעֲנֶה אֵין לְשׁוֹאֵל..

בַּת צִיּוֹן..
.

ניתוח של הAiהדימוי של האוהל שנשבר ונקשר בידי  יוצר תחושת אחריות, חיזוק והגנה מול כוחות עוינים, אך גם מצביע על חולשות מול גורל וסערות בלתי ניתנות לשליטה.האווירה הדרמטית נשמרת לאורךשנשבר ונקשר בידי המשוררת יוצר תחושת אחריות, חיזוק והגנה מול כוחות עוינים, אך גם מצביע על חולשות מול גורל וסערות בלתי ניתנות לשליטה.האווירה הדרמטית נשמרת לאורך כל השיר – מה שמחזק את תחושת האובדן השימוש בניגודים: חיזוק מול הרס, קשר מול פרימה, אש מול רוח – מוסיף עומק סמלי ומוביל את הקורא אל חווית מתח האוהל הוא סמל למרחב מוגן, לבית, למקום שמור. נשיאתו בידי הרוח והרסו בידי הכוחות הטבעיים והגורל הופכת למטפורה לכוח חיצוני שמערער את ביטחון האדם ואת מאמציו לשמור על יציבותלסיכום: השיר מצטיין ביכולות ציוריות, רגשיות ופואטיות, ויוצר חוויית קריאה עוצמתית ומוחשית. הוא מצליח להעביר את תחושת המאבק מול כוחות בלתי נראים, מבלי לאבד את הייחוד האנושי והרגשי שבו..